כמו בכל מקום מחוץ לאתיופיה על פני כדור הארץ, הקפה הגיע גם לקוסטה ריקה בעקבות כוחות קולוניאליסטיים. במקרה של קוסטה ריקה, מדובר בספרדים שהביאו את הקפה לאיזור המאה ה-18. המדינה הבינה במהירות את הפוטנציאל הכלכלי של היבול ויישמה מספר צעדים כדי לתמוך בגידולו: בשנת 1821 סיפקה עיריית סן חוזה צמחי קפה בחינם לאזרחים. עד 1825, הקפה היה פטור ממס, ובשנת 1831, אנשים שגידלו קפה על פיסת אדמה מסויימת במשך חמש שנים קיבלו בעלות על אדמה זו.
כמאה שנים לאחר מכן, בשנת 1933 הוקם ה-Instituto del Café de Costa Rica) ICAFE). המכון לקפה קוסטה ריקני הוא מוסד ציבורי שאינו ממלכתי שהוקם במטרה לפקח ולקדם את תעשיית הקפה בקוסטה ריקה. הוא ממלא תפקיד מכריע בתמיכה בהיבטים שונים של מגזר הקפה: ICAFE מחויבת לטפח מודל ייצור ייחודי ושוויוני בקרב יצרנים, מגדלים, מעבדים ויצואנים. יתרה מכך, היא מתמקדת בקידום הצריכה הלאומית והבינלאומית של קפה קוסטה ריקני, עריכת מחקר, פיתוח טכנולוגיה חקלאית ותעשייתית, והבטחת מחירי מינימום הוגנים (על פי הגדרתם להוגן כמובן) ליצרני הקפה.
רוצים לקבל עדכונים על כל מה שחדש בעולם הקפה?
הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו
הקרן של ICAFE הייתה חלק ממאמצים רחבים יותר למודרניזציה ולתמיכה בתעשיית הקפה של קוסטה ריקה, שהייתה מניע כלכלי משמעותי מאז סוף המאה ה-18. ייצוא הקפה, במיוחד לאנגליה באמצע המאה ה-19, סייע למודרניזציה של המדינה, במימון שיפורי תשתית כגון רכבות וכבישים. לאורך השנים, ICAFE המשיכה לתמוך בחקלאי קפה קטנים, המהווים חלק ניכר מקהילת חקלאי הקפה בקוסטה ריקה, על ידי מתן גישה למחקר מדעי, טכנולוגיות שונות ומידע על השוק העולמי.
המחויבות שלהם לקיימות ולרווחתם של קוטפי הקפה ניכרת בין היתר ביוזמות שמטרתן לשפר את הבריאות ותנאי החיים של העובדים ובני משפחותיהם. לדוגמה, השותפות עם ארגון הבריאות הפאן אמריקאי (PAHO) לקידום הפיתוח הבריאותי של משפחות של ילידים וקוטפי קפה המהגרים ממדינות שונות.
גידול ועיבוד הקפה בקוסטה ריקה
הצצה במפה תגלה לנו שקוסטה ריקה היא לא מדינה גדולה במיוחד, אבל עדיין יש בה רמה גבוהה של גיוון גיאוגרפי ואקלימי. קפה הגדל באזורי יערות הגשם יכול להיות שונה בתכלית מקפה שגדל באזורים הרריים וולקנים.
עם הזמן, מגדלי קפה מקוסטה ריקה מבדילים את עצמם יותר ויותר ממדינות אחרות על ידי גידול זני צמחים ניסיוניים ונדירים יותר, כולל SL-28, טיפיקה, גיישה ואפילו מוטציות גנטיות מקומיות כמו וילה סרצ'י.
האקלים הנוח של המדינה והאדמה העשירה יוצרים סביבה אידיאלית לגידול קפה. רוב הקפה מעובד באזורים ההרריים של המדינה, שם הטמפרטורות הקרירות יותר, מספקות תנאים אופטימליים לא רק לגידול אלא גם לתסיסה איטית ויותר מבוקרת בשלב עיבוד הפולים.
ייצור הקפה במדינה מסווג לשמונה אזורים שונים: Tres Rios, Central Valley, Tarrazu, Brunca, Turrialba, Guanacaste, Orosi ו-West Valley. כל אחד מהאזורים הללו מתגאה במאפיינים ספציפיים, כולל גובה וסוג אדמה, התורמים לפרופילי הטעם הייחודיים של הקפה שלהם. לדוגמה, Tarrazu ידוע בגוף העשיר של הקפה ובחומציות המודגשת שלו, בעוד ש-Tres Rios מייצר קפה בעל גוף קל יותר וחומציות מתונה יותר. קחו בחשבון שזהו רק כלל אצבע ועוד מגוון גורמים ישפיעו על טעם הקפה.
מרכיב חשוב לא פחות מהטרואר של הקפה, הוא כמובן צורת העיבוד של הפרי. למרות העובדה שקוסטה ריקה הייתה המדינה הראשונה שהציגה ביעילות תחנות עיבוד לקפה שטוף, היא נחשבת למובילה של עיבוד הדבש בעולם הקפה, סגנון עיבוד שהוא מעין שילוב בין עיבוד שטוף לטבעי. בעיבוד הדבש משאירים את החלק הרירי (mucilage) על הפרי בזמן שהוא מתייבש. עיבוד זה לרוב מתבטא בטעמים מתקתקים, עשירים ובעל פוטנציאל עצום לארומות ותרכובות שונות הבאות לידי מימוש בקלייה. תהליך עיבוד הדב, שהיום מקבל יחס כמעט כשל עיבוד קלאסי, הפך לפופולרי בזכות דון אוסקר ודוניה פרנסיסקה צ'אקון, שני חוואי קפה מ-Las Lajas Micromill בקוסטה ריקה. בעקבות רעידת אדמה ב-2008 שניתקה את אספקת המים, הם חיפשו שיטות עיבוד חלופיות, שכן עיבוד בשטיפה הוא תהליך שדורש הרבה מים. מכאן הגיע עיבוד הדבש, עיבוד הדבש הפחית באופן דרמטי את כמות המים הדרושה לעיבוד הקפה והפך מאז לסימן היכר של חדשנות הקפה הקוסטה ריקנית.
איסור גידול רובוסטה בקוסטה ריקה
בקוסטה ריקה עבר חוק ב-1989 שהוציא מחוץ לחוק ייצור קפה שאינו משתייך לזן הערביקה, כדי לעודד ייצור של פולי קפה באיכות גבוהה. חוק זה נועד לחזק את המוניטין של קפה קוסטה ריקני על ידי התמקדות באיכות על פני כמות.
בשנת 2018, קוסטה ריקה החליטה לבטל את האיסור, מה שכעת מאפשר ייצור של יבול עמיד יותר למחלות ולטמפרטורה לצד זני הערביקה הנודעים במדינה. המהלך נועד להסתגל לאקלים המשתנה ולהפוך את חקלאות הקפה לאטרקטיבית יותר באזורים נמוכים הרגישים למחלות. החלטה זו משקפת את תגובתה של קוסטה ריקה לאתגרים הסביבתיים ולדרישות שוק הקפה העולמי.
קוסטה ריקה מתפתחת וייצור הקפה פוחת
כיום קוסטה ריקה היא אחת המדינות היציבות ביותר מבחינה פוליטית באיזור מרכז אמריקה. לא היה להם צבא מאז 1948 ובשנת 2015 הם כבר ייצרו חשמל לכל המדינה מ-100% מקורות אנרגיה מתחדשת ב-285 ימים רצופים בשנה.
אלו מגמות מעניינות המלמדות אותנו על קוסטה ריקה כמדינה, ועל כך שהשגשוג והיציבות, תוך תשומת לב וערכים של קיימות משפיעים גם על תעשיית הקפה.
כמו בכל מדינה מתפתחת, המחירים עולים, אנשים רוצים להרוויח יותר, להחזיק יותר ולקבל הכנסה יציבה.
זאת ועוד, הרבה חקלאים מוצאים שילדיהם רוצים להתרחק מהחקלאות לטובת חיים בעיר, וזו אחת הסיבות לכך שייצור הקפה במדינה יורד משנה לשנה. עם זאת, חלק מהקואופרטיבים נוטלים יוזמה ללמד את הקהילה המקומית שלהם יותר על מקומות עבודה בתחום הקפה. יוזמות אלו יוצרות גיוון ותקווה לעתיד התעשייה במדינה.
החלטות שהתקבלו בקוסטה ריקה לפני כ-200 שנה משפיעות גם היום על יחס ומעמד הקפה במדינה. כדאי לקחת השראה מאופן המענה האקטיבי של המדינה לאתגרי אקלים ושוק קפה לא יציב, המטיבות עם החקלאים ובסוף גם עם כוס הקפה שלנו.
אי אפשר שלא לתהות כמה זמן, כסף ואנרגיה המדינה חוסכת בכל שנה בשל היציבות הפוליטית שלה ולבסוף אלו מושקעים לטובת תעשיית הקפה. מעניין כמה עוד פוטנציאל גלום בכל המדינות המייצרות קפה, ושאינן נהנות מאותה הפריווילגיה ונאלצות להתמודד עם מלחמות וחוסר יציבות.
מתי בפעם האחרונה יצא לכם.ן לשתות קפה מקוסטה ריקה?
לאחרונה, כל שקית קפה מקוסטה ריקה שיצא לי לקנות, התגלתה כהשקעה מצויינת להרמת המורל ומצב הרוח שלי בכל בוקר: עם טעמים מפתיעים ומתוקים שרק הולכים ומשתפרים עם הזמן.
מוזמנים לנסות קפה קוסטריקני מקופי המשתפת פעולה במשך שנים רבות עם מספר חוות במדינה. וגם מג׳רה הישראלית.
