זוכרים שבתור ילדים, הגעתם אל גן המשחקים האהוב עליכם, ופשוט נכנסתם לטריפ בלתי מוסבר,
כאילו מישהו לחץ לכם על כפתור בתוך הראש? אז תחליפו ילד ב"איש קפה" ואת גן המשחקים
ב"אתיופיה", ודמיינו שאתם מתהלכים בין יערות סבוכים ועשירים, בגובה של למעלה מ-2,000 מ',
כשאתם מוקפים בטבע פראי בשיא תפארתו – חי, רועש ובוחש. איך אפשר שלא להיות בטריפ?
בקרב אנשי וחובבי קפה, קיים קונצנזוס לגבי החשיבות והמשמעות של אתיופיה בתוך התעשייה.
הסיבות לכך אינן מסתכמות ב"כי זה טעים", והן מוצדקות הרבה יותר ממה שנדמה לכם. 

קפה אתיופי – מסורת ומסחר (עבר)

מפרספקטיבת קפה, אתיופיה וערביקה הן למעשה מילים נרדפות. השם המדעי של מין הערביקה
הוא תולדה של טעות מתמשכת שנבעה מכוח מסחר. קפה (וערביקה) הופץ על-ידי האימפריה
העותמאנית ברחבי העולם דרך חלקה הדרומי של הפנינסולה הערבית, שנקרא בזמנו "ערביה
הדרומית" – ומכאן השם "ערביקה". רק מאות שנים לאחר מכן חוקרים גילו שמקור הערביקה הוא
במזרח אפריקה, באיזור אתיופיה וסודן, אך עד היום אף אחד לא טרח לעדכן את השם המדעי. 
אז גם אם לא הצלחתם להתגבר על העובדה שבמקום להיקרא "קופאה אתיופאה" הוא נקרא "קופאה
ערביקה", לפחות תתנחמו בזה שכיום כולם יודעים שאתיופיה היא מולדת הקפה הרשמית שבה
עובדו לראשונה חלקות אדמה כדי לגדל את פירותיו.

קפה באתיופיה הוא הרבה מעבר למשקה מענג – הוא תרבות, הוא דרך חיים, הוא אמצעי אירוח וכבוד

באתיופיה, עוד לפני שהפך למשקה שאנחנו מכירים כיום, פולי קפה קלויים נצרכו בתצורה שונה למדי פולים כתושים שעורבבו עם חמאה מזוקקת ושימשו כמעין חטיף אנרגיה. בכלל, קפה באתיופיה הוא
הרבה מעבר למשקה מענג – הוא תרבות, הוא דרך חיים, הוא אמצעי אירוח וכבוד. קפה הוא חלק
מהותי ואינטגרלי מהמסורת באתיופיה (על טקס קפה אתיופי לבטח שמעתם) ולא במקרה הוא גם
הייצוא החקלאי החשוב והרווחי ביותר במדינה. באתיופיה, להבדיל מרוב יצרניות הקפה בעולם, כ-
50% מהייצור השנתי נצרך מקומית, וזוהי המחשה נוספת לכמה הוא מהותי בתרבות האתיופית.

קפה אתיופי – גנטיקה ואקולוגיה (עתיד)

זו לא תהיה הגזמה לטעון שעתיד תעשיית הקפה כולה די תלוי באתיופיה. בימים של משבר אקלים
הולך ומחריף, הארצות הרגישות ביותר הן אלו שנמצאות באיזור קו המשווה. את קו המשווה מלווה
הרצועה שבה גדל קפה, שנקראת גם "חגורת הקפה". זהו שטח גלובלי עצום שבמקרה עובר דרך לא
מעט מדינות מתפתחות ולא עשירות במיוחד. השילוב של "רגישות אקלימית" עם חסינות נמוכה
יחסית עקב כלכלה חלשה, הוא קטלני במיוחד: מחקרים רבים מדברים על תרחישים ריאלים של
אובדן משמעותי של שטחי גידול קפה ברחבי העולם בעשרות שנים הקרובות, שלא יפסח על אף
יבשת או איזור, כולל ברזיל שהיא יצרנית הקפה הגדולה בעולם. 

בטבע, קצת כמו אצל בני האדם, עושר ושגשוג יכולים לספק חסינות. לא לשווא המונח "מגוון ביולוגי"
עולה לעתים קרובות בהקשר של משבר האקלים. ולכן אתיופיה נתפסת כארץ כל כך חשובה: איזורי
הגידול בה עצומים ועשירים והמגוון הגנטי הוא בלתי נגמר. מזרח אתיופיה נחשב אמנם צחיח וחצי
מדברי, אך החל מהמרכז ולבטח שבחלקה המערבי היא מתפארת בהרים גבוהים בעלי יערות
טרופים ירוקים. תנאי המחייה עבור עצי הקפה הם לא פחות ממושלמים: עצים רמים וסבוכים
שמספקים הגנה אידיאלית מפני השמש ומזמינים מגוון רחב של בעלי חיים, הרים שנישאים לגבהים
של בין 1,700 ל-2,300 מטר ובכך מסייעים להתפתחות איטית ואיכותית של דובדבני הקפה, אדמה
וולקאנית פורייה ועשירה וצמחים מקומיים שגדלים בסימביוזה עם עצי הקפה העדינים. אתיופיה,
ביחד עם דרום סודן, היא הארץ היחידה שבה תמצאו זני בר (פרא) של ערביקה. היא גם הארץ
היחידה שבה ישנם ארבעה סוגים רשמיים של גידולי קפה ולא רק מטעי קפה מסורתיים כמו בשאר
העולם:

• יער קפה
• יער קפה למחצה
• גני קפה (ממש בחצר האחורית של אנשים)
• מטעי קפה

אם בארצות שכיום מגדלות קפה אנחנו בקושי יכולים להגיע למספר דו ספרתי של זני ערביקה (ולבטח מיני קפה), הרי שבאתיופיה המספרים מגיעים למאות ואפילו אלפי זנים שטרם התגלו. 

השילוב הנדיר הזה של גנטיקה מרשימה ואקולוגיה מרהיבה מציב את אתיופיה כאוצר בינלאומי בתוך עולם הקפה. בתוך האוצר הזה חבויים לא מעט כלים עתידיים אפשריים להתמודדות של התעשייה עם משבר האקלים, כמו למשל זנים שהרבה יותר עמידים בפני חום ומחלות, או פשוט השראה שאפשר לקחת ולחקות מ"יערות הקפה" האתיופים שמוכיחים הרבה יותר חסינות ועמידות אל מול גחמותיה של אמא אדמה. 

זה פשוט טעים (הווה)

יודעים מה? אל תכבידו על עצמכם. שימו בצד בעיות ברומו של עולם כמו משברים גלובליים ואפילו תתעלמו מהמדע. כדי להבין את ההילה שיש סביב קפה אתיופי (שלא נאמר את ההערצה שלי כלפיו), צריך פשוט לטעום אותו. בסופו של דבר, רובנו שותים קפה כי טעים לנו לשתות קפה. ובמבחן הטעם, בלי יותר מדי כאבי ראש ואנליזות, קפה אתיופי פשוט נותן נוקאאוט לאחרים. אין עוד ארצות מגדלות שמספקות קשת טעמים כל כך רחבה כמו אתיופיה. קפה שטוף מאיזור יירגצ'פה יבלוט בטעמי הדר, פרחי יסמין ותה שחור, בעוד שקפה בעיבוד נטורל מגוג'י יטעם כמו פצצת פירות מתוקה ועסיסית. כביכול אין ביניהם שום קשר על אף שהגיעו מאותה ארץ מקור. לקפה מאתיופיה פרופילי טעמים ייחודים שיפתיעו כל פעם מחדש ולעתים קרובות יפילו את אסימון ה"וואו, אז אשכרה אפשר לקבל טעמים כאלה מקפה!". 

בקיצור: קונצנזוס.